החוג לארכיטקטורה

מה יקרה אם נצטרך להתרגל לחיות בחשיכה?

סטודנטים מהחוג שלנו לארכיטקטורה התבקשו לייצר פתרון אדריכלי ל"תרחיש עלטה" שיפגע בישראל במסגרת מתקפת סייבר או פגיעה מהותית בתחנת כח שתפיל את רשת החשמל לתקופה ממושכת.

הסטודנטים התבססו על האתגרים שמציב התרחיש כדי לעצב סדרה של התערבויות מבוססות אנרגיה חלופית תוך הבחנות בין מצבי אור שונים, שימוש באנרגיה שנאגרה ביום בלילות חשוכים ובתאורה אדומה מינימלית בלילות ירח מלא.

באמצעות התערבויות אלה, החל מבנייני מגורים שהופכים ל״ בניינים מאירים״, דרך שבילי אופניים אוגרי אנרגיה ועד להקמת פארק גחליליות בשטחים ציבוריים ברחבי העיר, הפרויקט מדמיין עתיד שלוקח את העלטה כהזדמנות לעירוניות חדשה, המתבססת על צרכי הקהילה ליצירת זהות עירונית ייחודית. החשיכה המאיימת הפכה למוכרת ואיתה נפתחו אפשרויות לחיים חדשים.

הפרויקט האדריכלי תורגם לסרטון וידאו המוצג בשבוע העיצוב ירושלים בביתן ייעודי עשוי מאלפי קונוסים שחורים מחוברים זה לזה ככדור שחור עגול ומוגבה. המיצב מדמה את החשיכה בה אנו שרויים, תוך יצירת חוויה עמוקה של הרהור והתבוננות. הפתחים בקונוסים מאפשרים מבט חטוף החוצה אל העולם, כמו גם צפייה בסרטון המוקרן על המסכים המקיפים את הביתן.

על הפרויקט תרחיש עלטה ומיצב הקונוסים אחראיים הסטודנטים מהחוג לאדריכלות: עוז טרבלסי, ניצן לוי שלף, ליאב ספי מנצור, שקד משה, רוני רביב, גאיה רון, גאיה רוזנפלד, ליטל שייר, אילון תירם, בעזרת אליאב יוסף, נופר דוד וזיו חדד.

בהנחיה ובליווי ד"ר אדר' דנה מרגלית ראש החוג לאדריכלות, ד"ר אדר' דן הנדל, אדר' פאולה פלומבו, המעצבת יעל הרניק וד"ר אדר' גלי ליכטרוב.

החוג לעיצוב אופנה

נדידה ומעבר הן פעולות תהליכיות הכרוכות בחוויה כואבת של ניתוק והתכחשות. במהלכן ולאחריהן נדמית הדרך חזרה אל תרבות מקור וזהות מובחנת כבלתי אפשרית. בגדים, יכולים להסתיר זהות וגם לשקף נאמנות תרבותית, לערער על המציאות הקיימת, לנתק ולהכריז "אני לא מכאן" אך גם לשקף נאמנות ושייכות ולהעיד "אני משם". 

באמצעות מערכות לבוש המציגות את המעבר, מעידות על מקור התנועה, ושואלות על קיומה מבקשת התערוכה להנכיח את אפשרות הניתוק ולפרום את סיפור המציאות האחיד, להתייחס אל הנדידה כ"אכסניה" – מצב קבע ארעי מאין כמותו. 

שירל אברג'יל מתייחסת לדרי רחוב ועוסקת בנדודים כמציאות קבועה. נדודים כמצב חברתי כפוי (בנישואים בין-דתיים) נמצא אצל ניקול חיאט; מיקל דאוד שנולדה בדרום לבנון ונאלצה לעקור עם משפחתה לישראל מייצרת שאריות זיכרון שאותן נוכל למצוא גם אצל איאת ג'בארה העוסקת בבתי עקורים, ועבודתה של יובל פיין בעקבות השבעה באוקטובר מהרהרת על היהודי הנודד. עבודותיהן של רג'ד דהאר ושנטי אייזנברג מציגות את המעבר כמצב ביניים המכונן בעצמו זמן ומרחב.